להיות אישה
עיבוד חופשי מתוך המאמר “יופי, חולשה ומעמד האשה” שחיבר יעקב בן-שמש. כתב העת “על מה”.
יש בדיחה כזאת שאומרת שאשה זה יצור שמתווכח איתך, עונה במקומך ובסוף עוד אומר לך שתפסיק לבלבל את המוח…
השאלה מה זה אשה מעסיקה שנים – אותנו נשים וכמובן – גם את הגברים שמנסים “לפצח” ולהבין את הישות המורכבת שנקראת אשה.
אז כשאומרים “להיות אשה” למה מתכוונים?
נורא תלוי מי אומר, הרי יש כאלה המברכים מדי בוקר – ברוך שלא עשני אשה, יש המגדירים נשים דרך אימהותן, זוגיותן או מיניותן. אבל אף אחד לא חולק על כך שהן ה”מין היפה” וששנים ארוכות נחשבו (ויש שעדיין מחשיבים אותן) גם ה”מין החלש”.
נשיות מתקשרת בדמיוננו עם חן, יופי, טיפוח ואסתטיקה. נשיות מתקשרת גם עם עדינות, שבריריות וחולשה. לחולשה זו פנים רבות. החל מחולשתו היחסית של גוף האשה, דרך יכולתן הכלכלית הפחותה, וכלה במידה המועטה יחסית של כוח והשפעה פוליטיים.
למרות השינויים מרחיקי הלכת שחלו בשנים האחרונות, נשים עדיין נתפסות כנושאות העיקריות בנטל עבודות הבית ובגידול הילדים; וממש היום קראתי בעיתון שהשכר הממוצע לאשה עדיין נמוך בהרבה משל הגבר.
מהו, איפוא, הקשר בין “המין היפה” ל”מין החלש“?
ראשית ישנו הקשר המיידי: אידיאל הנשיות עצמו כולל בתוכו מרכיבים של חולשה, צמצום והמעטה. על מנת להיחשב “נשיות”, על נשים להיות רזות, שבריריות ועדינות. עליהן לדבר ברכות ובנעימות, להסביר פנים ולחייך, ומצופה מהן לשבת ולהתנועע באופן שאינו תופס מקום רב מדי במרחב. השוו למשל את אופן הישיבה הטיפוסי של גברים לעומת נשים. בניגוד לנשים, גברים לעתים קרובות יתיישבו על הכיסא באופן ש”מפגין נוכחות”: יפסקו רגליים ויניעו את זרועותיהם בחופשיות. נשים שחורגות מכללים אלה – למשל נשים שמרימות את קולן או עומדות על שלהן – נתפסות כתוקפניות ו”לא נשיות”.
אידיאל הנשיות מחייב השקעת זמן, מאמץ וכסף ניכרים, ואף גובה מחיר נפשי ופסיכולוגי ניכר.
זאת משום שאידיאל הנשיות מחייב עמידה בכללים פרטניים ומקיפים המסדירים כמעט כל היבט הנוגע לחזותו החיצונית של גוף האשה. שיערה צריך שיהיו בעל צבע, נפח, צורה ואורך הולמים. עור פניה צריך להיות חלק ובעל מרקם מתאים. נדרשת הקפדה על חזותם של העיניים והריסים, השפתיים והגבות.
סימני עייפות, סימני גיל, פצעונים, ושאר “פגמים” יש להסתיר בקפדנות. הגוף בכללו צריך שיהיה בעל גודל וצורה מסוימים, בעיקר חשוב שלא יהיה גדול מדי, עם פרופורציה מתאימה בין חלקיו השונים, וללא שיער מיותר. יש כללים לבגדים, לבחירת הנעליים ואפילו לתכשיטים ולרוב – הכללים הללו אינם אופציונאליים – אלא מחייבים, כי אחרת – את פשוט “עוף מוזר”.
יש מחיר
מעבר לזמן, לכסף ולאי הנוחות, אידיאל הנשיות גובה גם מחיר נפשי ופסיכולוגי ניכר: הכללים התובעניים של אידיאל הנשיות כלל אינם מתאימים למגבלות הפיזיות, הטבעיות והפרקטיות של נשים רגילות המנהלות חיי עבודה ומשפחה רגילים. מכיוון שכך, הכישלון לעמוד בדרישות אידיאל הנשיות הוא בלתי נמנע כמעט, מה שמהווה מקור תמידי לרגשות תסכול, אכזבה, וחוסר ביטחון עצמי.
אך האירוניה הגדולה והמלכוד האמיתי מתגלים כאשר בוחנים מה קורה כאשר האשה, כנגד כל הסיכויים, מצליחה לעמוד בדרישות אידיאל הנשיות.
מה תקבלנה נשים אלה כתמורה למאמציהן?
מעט מאוד. למעשה הצלחה זו אף מוסיפה ומחזקת את חולשתן. נשים אלה תזכינה אולי להערכה על כוח הרצון והמשמעת העצמית שהצליחו להפגין ובתשומת לב הניתנת לנשים מטופחות ומושכות (ובמקביל, תזכינה למבטי קינאה מחברותיהן שהצליחו פחות). אך האם הן תזכינה לכבוד ולהערכה מהסוג הנדרש להצלחה בעבודה, בכלכלה, או בפוליטיקה? האם הן תיתפסנה כרציניות יותר, כחכמות יותר, או כמוכשרות יותר?
להיפך – ההתעסקות המוגברת בדרישות ה”נשיות” רק מחזקת את הסטריאוטיפים של נשים כשטחיות וכלא רציניות אשר כל מה שמעניין אותן הוא קוסמטיקה ואופנה במקרה הטוב, או את תפיסתן כחפצים אסתטיים או מיניים בלבד שנועדו לרצות, לספק או לגרות, במקרה הרע.
אז אידיאל הנשיות פוגע בנשים, ולכן נשאלת השאלה מדוע הוא נחשב כ”אידיאל”? עבור מי הוא אידיאל?
בראש ובראשונה הוא אידיאלי לתעשיות היופי למיניהן והשיפור והחיטוב – הניסיונות של נשים להיראות לנצח כדוגמניות בנות 18 ייכשלו תמיד, אבל בדרך מישהו ירוויח מכישלונות אלה הרבה מאוד כסף. נכון שעכשיו גם הגברים לאיטם מצטרפים למרוץ: יותר מאי פעם, גם הגברים נדרשים להיות מטופחים ולגלות מודעות להופעתם החיצונית.
למרות זאת, אין ספק שדרישות היופי והטיפוח של “אידיאל הנשיות” נשארו ויישארו מחמירות לאין ערוך מהדרישות מהגברים, ניטיב להבין מדוע, אם נזכור שאידיאל הנשיות אינו רק אידיאלי עבור תעשיות היופי, אלא הוא אידיאלי גם עבור הגברים: נאה ומושכת להנאתם האסתטית והמינית, אך גם חלשה ושברירית ונתונה למרותם.
דחיית “אידיאל הנשיות” אין פירושו, כמובן, שליופי, למיניות, ולאסתטיקה אין מקום בחיים החברתיים. יש ויש. הבעיה היא רק שאידיאל היופי ועמו רשימת הקריטריונים המפורטים והדרישות המחמירות חל בעיקר על נשים, ומביא לפגיעה כלכלית ופסיכולוגית בהן, ולהחלשה במעמדן האישי והקבוצתי.
מהו הפתרון?
אין תשובה פשוטה, הפתרון צריך להיות בהעלאת המודעות שהולכת וגוברת גם בפן האישי וכמובן בפן החברתי והכלכלי.
לסיכום, אני חושבת שנשים צריכות להתייחס בחשדנות להגדרתן כמין היפה.
בפני עצמו, זה נשמע כמחמאה, אך חקירה קצרה אל מתחת לפני השטח מגלה שבעצם זוהי עסקה גרועה מאוד לנשים. מחיר היותן “המין היפה”, כך מסתבר, קשור קשר הדוק להיותן “המין החלש” – יש עבודה רבה עוד לפנינו…
ממליצה לך להצטרף לקבוצת האלילות
קראי למה כדאי להיות אשה