כחול, חנות סקס, צפון, כרמיאל, אביזרי מין, כחול חנות סקס, מוצרי תשוקה, סדנאות, הרצאות, קבוצות נשים
בואו לבקר אותנודברו איתנו

כחול - סיפור אישי

(או: איך אישה שפויה, מחליטה להקים גם חנות כזאת???)
סיגל צוקר

אז איך הגעתי לזה?

זה היה באמסטרדם. הוי אמסטרדם. הפעם הראשונה שלי.
לא ממש מה שאתם חושבים אבל גם נחשב מאד. הפעם הראשונה שלי שביקרתי בחנות לאביזרי מין.

איפה אם לא באמסטרדם?! כאן בארץ??? חס וחלילה. אני בת גאה של משפחה עם צד פולני וכבוד. למה, מה?!

אני איזו סוטה שתיכנס לתוך חנות כאן בארץ? איזו פריחה שמקיימת יחסי מין (או חלילה מישהי שעושה "את זה" להנאתה?!)

אני בחורה מכובדת עם משפחה ומקצוע ונחשבת להגונה לפי כל קריטריון מצוי ומצוץ.
יחד עם זאת הרי ברור שאם חלילה אחליט להיכנס לחנות סקס, עם המזל המדהים שלי, אתקל שם בשכן ממול או רחמנא ליצלן ב"ההוא" שישר ירוץ ויספר לכל החבר'ה.

ואם השכנה של אמא שלי תראה אותי נכנסת?

וחוץ מזה, גם אם לא אצטרך ללבוש פיאה ומשקפי שמש, אז בטוח לא אוכל לנשום רק מהמבוכה, מהאפלולית הסוטה הזאת והאווירה הזאת של משהו זול ופרוץ.

כן. אמסטרדם נשמע מספיק טוב, עם סיכויים קלושים לפגוש מישהו מוכר ועם הרגשה שמילא, בחו"ל, לא דופקים חשבון לאף אחד.

מה איכפת לי מה יגידו? אף אחד לא יודע מי ההורים שלי.

וכך, בליל ינואר קפוא במיוחד, חנוטה בחמשת אלפים שכבות גרביים וחמושה באחי המתוק, צעדתי ברחוב הפריצות של אמסטרדם, לא מאמינה על עצמי אבל אפילו חשה ציפייה עזה למצוא את החנות הזאת שתגלה לי את אמריקה. סליחה, אמסטרדם.

המבחר העצום של החנויות ביחד עם המראות המיוחדים של רובע האורות האדומים פשוט הממו אותי.

הרגשתי כמעט כמו עליסה בארץ הפלאות. ואפילו לא הייתי צריכה להתחבא. וכך הגענו עד לפתח של החנות הנבחרת.

ירדנו במדרגות ונכנסנו לחנות. השפע ממש היה מדהים. והמוכר, כושי חטוב מימדים, לא הפסיק להתלהב מאחי השווה (שלא גילה התלהבות דומה).

על מה הולכים? זאת פעם ראשונה ואין לי צל של מושג מה לקנות, מה לחפש...

יש כל כך הרבה קטגוריות, קשת כזאת של מוצרים לכל טעם, גיל, צבע ותקציב כמובן. החל ממוצרים גימיקיים, אנאלי, בנאלי, אוראלי וסיליקון ובטריות ושלטים מרחוק ומקרוב, ומרקמים וגדלים וצורות וצבעים, וכל מיני מכשירים/תכשירים/ אביזרים שבאמת לא היה לי מושג מה בכלל עושים איתם, ואין מנוס, חייבת לבחור ולהחליט.

המוכר מתגייס לעזרה בחוסר רצון ומסביר משהו על הבטריות. כמובן שלא ממש יכולתי להקשיב כי הייתי עסוקה בלשנן לעצמי שהנה, אני פה, בחנות "כזאת" ועוד לא צמחו לי קרניים. (לחץ. לחץ. לחץ. להחליט, להחליט עכשיו ולשחרר את אח שלי מהמוכר).

המלצות?! זה לא, פשוט כי אין למוכר ניסיון עם נשים ואין לו מושג מה יהיה יותר מענג.

לא משנה... העיקר שיצאתי משם עם שקית אטומה ביד ימין ועם הרהורי היסטריה קלים כשקלטתי שאני גם אצטרך לעבור עם זה בדיקות בשדה התעופה... אבל עזבו שטויות. עשיתי את זה.

הייתי בחנות סקס באמסטרדם. קניתי. כן, מודה, קניתי. לא שהיה לי מושג מה בדיוק אבל היה ברור לי שאני אבדוק... שרדתי את זה. זה העיקר. ולא רואים עלי. ברור שכשהגעתי לארץ גיליתי שהרכישה לא ממש עובדת, אבל זה לא הקהה את עוצמת החוויה שתיחרט לעד בקורות חיי.

חלפו עוד איזה 728 ימים (מי סופר?!) עד שהעזתי לעשות את זה כאן.

ממש כאן (בתל אביב) מתחת לאפם של כל הצדקנים למיניהם, הסתננתי לי בנונשלנטיות, גוררת אחרי את בנזוגי לפעם השנייה שלי.

הפעם הגורלית. שבאמת שינתה המון בחיי.

היום היה שמשי ויפה, יום חופש בעיר הגדולה, נהינו בחנות מתלהבים מההסברים, מההמלצות ומהרעיונות לתוספות משעשעות ומענגות.

רצה הגורל ובדיוק יום למחרת היינו מוזמנים למסיבת יומולדת של חבר קרוב.

ובעודנו מתלהבים בחנות עלה הרעיון ה"מושחת" הזה במוחי, אולי, הפעם, אביא לאותו חבר מתנה בסגנון אחר.

כל שנה אותו דבר חולצה/דיסק/צעצוע למשרד. די עם היובש הזה. התקשרי אליו ואמרתי לו, שאני בחנות סקס ואני יכולה להביא מכאן משהו לו ולאשתו או לקנות לו דיסק או חולצה. הייתה דומיה. ואז הוא אמר בקול חלוש ומתחמק: "תקשיבי, אני לא באמת צריך דיסק או חולצה"...

אז הלכנו על זה. קנינו מתנה לבעל השמחה, מתנה כזאת שגם זוגתו שתחייה תהנה ממנה. מה שבטוח, זאת מתנה אחרת.

מקסימום לא ידברו איתנו יותר בחיים. ביג דיל. נחייה עם זה.

כמובן שקנינו גם לנו.

מה, נראה לכם הגיוני שניתן משהו מתנה בלי לדעת אם זה בכלל שווה משהו? בחיים לא.

הייתה יופי של מסיבה. ואחר כך לא שמענו כלום. דומייה.

כססנו ציפורניים בעצבנות ובדקנו כל רבע שעה שיש קו ושהטלפון עובד.

אבל כלום. ציוץ לא שמענו ממנו. מה שכן לפחות כבר ידענו שהבאנו אחלה מתנה... בדקנו.

יומיים. יומיים מורטי עצבים ובבוקר ביום ראשון זה הגיע. הטלפון. חבל על הזמן. סוף הדרך. איזו מתנה. משהו. פשוט – משהו.

אה, כן, בשבוע אחרי זה יש יומולדת לחבר שלהם, אולי, אם לא קשה לי, אני מסכימה לקנות עבורם עוד אחד כזה?!

או בעצם, תביאי שניים. שיהיה. תמיד יש איזה אירוע באופק. איזה עוד דברים יש שם?

מיותר לציין שבפעם הבאה שנסעתי לתל אביב, נסעתי כבר עם מלא מרשרשים בארנק.

מה אתם יודעים? ממש נהייתי בלדרית ל"דבר עבירה".

ולמה "דבר עבירה"? כי מסתבר שלא רק אני קראתי על התיאוריה של הקרניים שצומחות לפתע בשניה שחוצים את החלונות האטומים שכתוב עליהם XXX. ולך תשכנע אותם שאני מגדלת תלתלים לא בשביל להסתיר את הקרניים אלא בגלל שככה זה השיער שלי...

פעמיים נוספות לקח לי להבין, זה לא שאנשים לא אוהבים את כל מה שיש לחנויות האלה להציע, הם פשוט לא אוהבים את ה"איך" שיש להן להציע. את אותן חנויות אפלוליות שאישה או זוג "מהוגנים" כף רגלם לא תדרוך בהן.

וכך, בערב אחד, הזוי במיוחד, החלטתי. אני פותחת חנות אחרת.

חנות שתכבד את כל נושא המיניות. שלא תהייה רק חנות, אלא גם חנות. וגם מקום להעצמת הנשיות, הזוגיות והמיניות - זה כל כך הולך ביחד.

שזו תהייה חוויה שונה לגמרי לכל מי שיבוא לבקר אותנו. שנגרום לאנשים להרגיש אחרת. הכי נוח. שיבינו שהגיעו בדיוק למקום המתאים, שכאן אפשר להתעניין ואפשר לקבל גם תשובות והכל פתוח ובלי שיפוטיות.

שאנשים יבינו שזה לגיטימי ואפילו חשוב מאד לאהוב ולעשות אהבה. וכן, יש לא מעט ללמוד. ותמיד צריך לעבוד על זה ולתת לזה מקום חשוב בחיים שלנו. ובכלל, מגיע לנו גם עוד קצת אהבה ועונג בחיים, לא?!

מזמינה אתכם לקרוא עוד: הסיפור של כחול

ברור שמרגע ה"הריון" ועד ללידה הדרך הייתה ארוווכה, אבל זו הייתה דרך כייפית נורא. שהתחילה מסע הרפתקאות מרגש ומלמד עבורי.

וכך, בין אמסטרדם לתל-אביב, "כחול" נולדה. גם מרכז למיניות וזוגיות וגם חנות סקס.

ותודה שטסתם "כחול".